בשבועות אחרונים היכרתי בחור. הקשר התחיל בצורה די נפלאה והמשיך בצורה לא פחות אינטנסיבית. ישבנו בבית קפה ודי מצאנו חן אחד בשני. היכרנו באטרף. איפה עוד? כשביום אחד בהיר, הוא הפסיק לענות על טלפונים, בקושי עבר להודעות כתובות, ו... נעלם. כל זה בערך בקשר של 10 ימים.
התחלה נפלאה, סוף זוועה.
ימים ספורים אחרי הכל, אני יושב וכותב את הפוסט, במטרה לעלות דברים על הכתב, ולשתף. זה לא פשוט לי. לשתף - לא פשוט. אני לא בן אדם כזה. בדרך כלל הדברים קורים לי בחיים ואני בוחר להתעלם. לפעמים להסתיר. התעלמות והסתרה עוזרות לי לעבור לדבר הבא, אבל לא הפעם.
הבנתי, שאם אני לא משתף, אני דוחק את ההתרחשויות שהיו חשובות לי בלי באמת לפגוש, להתעמת ולשחרר אותם וכך באמת לעבור לדבר הבא בחיים. וקשר זה שהתנהל כ-10 ימים, היה בו משהו שהתיר בי רושם, פיתח ציפיות, קצת התאהבות, מושלמות ובסוף אכזבה, כאב ודרישה לוותר על משהו שבמילא לא היה שלי :-)
הדבר המושלם היה בהתחלה, כשנוכחות של מישהו בחיים שלי ואפשרות לחיות ביחד, לעשות דברים ביחד ולשתף - נתנה לי שלוש תחושות מאד בהירות עם עצמי - כוח, שמחה ומשמעות.
משהו חדש נולד בתוכי ומאד שמחתי לגלות את זה. הבחור היה מאד חם, ג'נטלמן, ידע לשתף. ויכולתי ללמוד ממנו המון. בעיקר אולי, היכולת הזאת לשתף. שמתי לב לזה, ואיכשהו הבנתי את החשיבות של שיתוף בחיים זוגיים. כשאתה לבד, אין את מי לשתף, אז נעלם הצורך ואיתו גם ההרגל לעשות את זה. אבל כשיש מישהו בחיים שלך, השיתוף מאד מקרב. אהבתי את זה מאד.
אבל... סוף הקשר היה פשוט זוועה. במיוחד התגובות שלי להעלמות שלו. מה הרגשתי?
- פחד שיעזוב אותי
- כאב
- תסכול
- אכזבה
- קושי לוותר
- תהפוכות נפש עצומות - שמאד הפתיעו אותי. לרגע לא האמנתי שזה אני. המעורבות הרגשית שלי הייתה מאד גבוהה. זה בא לידי ביטוי בסערת מחשבות, רצונות, רגשות ותמונות של עבר הקצר מאד ועתיד הדימיוני :-)
למרות שהייתי מאד מעורב, היה ניצוץ כלשהו שרצה להיות מודע לדברים. הרגשתי שאני נמצא בסוג של מבחן עם עצמי. שבה השתקפו המעשים שלי לעומת הנאמנות שלי לעצמי ולדרך שאני בוחר. הרי מצד אחד אני מאמין שנטייה מינית שלי נתונה לשינוי (למרות שאני עדיין לא מרגיש את זה בפועל). מצד שני החלטתי לתת ביטוי לנטייה מינית הקיימת. החלטה זאת נבעה מתוך הבנה שמעורבות שלי בנטייה המינית נמצאת ברמה הרגשית. לכן כדי לגלות אותה, אני צריך לתת לה ביטוי. עבודה עם הראש (אמונה ודמיון) הם חשובים, אבל הם לא יכולים להביא אותך לשינוי ברמה של הגוף (הרגש).
כך בתוך כל הסערה הזאת, הופיע משפט של חז"ל כבולעו כך פולטו מדיני הגעלת הכלים. כמו בכלים הפיזיים, כך גם ברמה הנפשית, תהליך של התמכרות שלי לנטייה המינית במקרה שלי הינו מולד. אבל, ואני יוצא מתוך הנחה כזאת, אם הנפש ברמה הטבעית שלה רוצה להרפות מקילקולים ולחזור למחוז חפצה האמיתי, שהם רוגע, שקט ושלווה, כנראה תהליך הביטוש והיציאה מהמצרים שבה אני נמצא צריך להיות עוצמתי לא פחות.
במקרה שלי, 100% נטייה מינית ומשיכה לגברים אומר בין היתר 100% של כאב המלווה בלוותר על התענוג הזה להיות הומו. היה לי ממש לא פשוט. בעיקר בגלל העוצמה של סערת הנפש שהתלווה לכך. לא היה אף אחד שיכולתי להתייעץ איתו או שיוכל לתמוך בי ממקום של תמיכה ואמונה שמה שאני עובר יש לו יעד סופי מסוים ורצוי. כך שבמקום מסוים, חזרתי לאמונה פשוטה שכל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה, והחלטתי לבטוח בדרך (השגחה פרטית או לא?).
אבל כמה היה לי קשה לוותר עליו !!! כל כך קשה !!!
היה לי קושי נוסף, שעליו אני כותב לא פעם, וזה לוותר על הצורך במשיכה לגברים. בתוך כל הרע שהופיע והיה נוכחי בצורה כל כך עוצמתית בימים הבודדים הללו, והבנה בהירה בשכל, שהדבר הפשוט ביותר זה להצהיר למציאות שאני לא רוצה את זה בחיים שלי, ברמה של הגוף, - עדיין היה קשה (מאד!) להסכים לשחרר את זה.
ברמה מסוימת להסכים לשחרר פירושו עבורי היה להרוג חלק מתוכי. האם הייתי מוכן למות?!
בוודאי שלא!!! מי רוצה למות?!
אבל, הדרך לצמיחה אישית מלווה במוות של החלקים הישנים. ואי אפשר להיוולד מחדש, בלי למות.
אז מה עושים בכל זאת?
אז מה עושים בכל זאת?
לכן הרגשתי שאם אני לפחות אעשה צעד אחד קטן, שבצורה חד משמעית מבחינה רגשית, יבהיר למציאות על הכוונות שלי, מישהו מצד השני גם ישמע אותי. ניסיתי בכל כוחי. (אגב, גם הפוסט הזה הוא חלק מהזעקה הקטנה שלי למעלה - אני רוצה להיות חופשי!!! שלח את עמי!!!)
דבר אחרון, שהיה לי חשוב לשתף, זה לדייק שתהליך של ויתור הנפשי על הנטייה המינית דורש הבנה בהירה של התהליך והתמודדות עם תהפוכות נפשיות מאד עוצמותיות מסוג הזה שתיארתי פה. זה ממש קייס סטאדי מצוין. צריך להיות מוכן לתלתולים הללו, כי אם לא, ולשבריר שנייה אתה הולך לאיבוד ברמה האמונית בכל התלתולים ותעתועים הרגשיים שלך - הלך עליך. עניין של נאמנות לאמונה שזה אפשרי - הוא כל כך חשוב, שזה בלתי יתואר.
ובסוף, אני רוצה לסיים במשפט של חז"ל, שאם במקרה שלי הקשר הזה זה התחיל נפלאה והתסיים זוועה, הרי בתהליך רוחני זה תמיד עובד הפוך - מתחיל זוועה (מצרים) ומסתיים נפלא (מאד מאד!) - בחינת ארץ ישראל.
עד כאן להיום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה