--
--
--
ההרצאה
היא על SBSS
- Shame Based Self Statement - מצב
נפשי מבוסס על בושה.
אנחנו אומרים ללקוח כבר במפגש הראשון: הבעיה אינה ההומוסקסואליות שלך. הבעיה שלך היא הבושה שלך. אם תיקח את הבושה מחוץ לדרך, אתה תנוע הלאה לקרת הטרוסקסואליות. וזה די מהפכני ללקוח. הוא לא מבין את זה.
האויב הוא הבושה. הבושה היא מה שעוצר את הלקוח מלהתקדם קדימה. אם הייתם בהרצאה האחרונה, לסטר נתן דוגמה של לקוח שמצב יפה מאד, ואז הוא הולך ברחוב, הוא חווה משיכה מינית והוא מרגיש נורא לגבי עצמו. הוא מגיע לקבוצה. והוא מרגיש יצא ממנו האויר, מובס, מיואש. בגלל מה שהוא ראה. זה לא מה שהוא ראה הסיבה לייאוש שלו. ולא עירור שלו סיבה לייאוש שלו. זאת הפרשנות שהוא נתן לזה.
ואתם אתם עוקבים אחרי זה, או אני כישלון, מצבי לא יכול להשתפר, התרפיה הזאת לא עובדת, יהיו לי תמיד הרגשות הללו, תמיד אהיה הומו. זהו המצב מבוסס בושה.
במהלך העבודה עם הלקוח, אתה פוגשים בושה. וכשאתם פוגשים בושה יש אסטרטגיות שונות להיפטר ממנה. אנחנו הולכים לדבר על זה. תנו לי רק להראות לכם את זה.
בהתחלה יש לנו את "עמידה על הזכות" (A – Assertion). וזהו מצב נפשי שאנחנו רוצים שהלקוח שלנו יחיה בו. עמידה על הזכות פירושה שאני בהיר, אני במרכז, אני יודע מי אני, אני מרגיש נפלא, אני בשליטה על החיים שלי, אני מחובר לעצמי ואני מחובר עם אחרים. אם תרצו, לולאה כפולה, מוח ימין, מוח שמאל, אין קוbפליקט והוא מחובר לאחרים. זהו "עמידה על הזכות".
אם הוא נשאר ב-A, הוא לא יכול שיהיה לו משיכה הומוסקסואלית.
הוא יכול שיהיה לו מחשבה הומוסקסואלית, הוא עשוי לחשוב על זה, הוא יכול להניע את עצמו אם הוא ממש רוצה, אבל הומוסקסואליות היא לא הנושא כאן.
מה שמוציא אותו מזה זה משהו שמכונה בושה (S – Shame). והבושה היא האויב כאן. בושה זה כמישהו אומר לי או עושה לי משהו, זה גורם לי להרגיש מרוקן, יש התרסקות, הרגשה בתוף הגוף. ואנחנו מלמדים את הלקוח לשים לב לתגובות של הגוף שלו. מכיוון שהגוף הולך ללמד אותו מתי רגע של בושה קורה.
ואם הוא מרגיש רגע של בושה, זה לוקח אותו לשלב הבא – השטח האפור (GZ – Gray Zone). השטח האפור זה סוג של מצב הרוח. מאשר מצב נפשי. סיבה למה שטח אפור הוא מצב רוח ולא מצב נפשי היא בגלל שבמצב של שטח אפור העצמי נעדר. הוא איבד את עצמו.
השטח האפור זה "בלה", מת, מנותק, מיואש, מדוכא, חסר אונים, חסר תקווה. זהו מצב הרוח שבו הלקוחות שלנו נמצאים בו.
כשאני מתאר ללקוחות שלי את השטח האפור הם אומרים זה המקום שבו ביליתי את הילדות שלי. זהו המקום שבו אני חי. יש כאלו שאומרים זה המיקוד שלי. זהו השטח האפור. זאת האמת.
השטח האפור מוביל לפעילות הומוסקסואלית (HE – Homosexual Enactment). אלו הם מצבים עצמיים שאיתם אנחנו עובדים באופן בסיסי.
זה עניין פשוט סך הכל. כשמתארים אותם באופן סכמתי כזה. בגלל שאנחנו עוברים ממצב למצב לכאן ולכאן, בשני הכיוונים.
אז מה שאנחנו אומרים זה שהלקוח לא יכול לעבור ממצב של עמידה על הזכות (A) לפעילות הומוסקסואלית (HE), הוא צריך קודם כל להיות מבויש, אז הוא ההולך לשטח האפור, ואז הוא רוצה לפעול את זה החוצה.
וזה מאד מעניין. כי יש לכם לקוחות שבאים אליכם. הם נלחמים עם זה שנים. ואתם אומרים להם – האם שמתם לב שיש ימים, כמה ימים או אולי כמה שבועות, שבהם אין לכם איזשהי משיכה הומוסקסואלית? ויש פעמים אחרות שבהם זה נראה כמו עיסוק עיקרי. והם אומרים – כן. אז אני שואל – האם אתם יודעים מה זה משתנה. והם לעולם לא יודעים מה זה משתנה. בגלל שמדובר על מצבים עצמיים. כשהם פה (ב-A) – זה לא בעיה. וכשהם חיים כאן (ב-S או ב-GZ) הם כל הזמן נעים קדימה ואחורה עם זה.
בנוסף יש לנו מצב אחר שהוא יגון (G – Grieth). ואלו הם מצבים עצמיים. והלקוח לומר לגלות אותם. מרגע לרגע. באיזה מצב נפשי אני נמצא? איפה אני נמצא? ואופן שבו הוא הולך לענות את השאלה הזאת על ידי כניסה לגוף שלו. כי הגוף יספר לו.
אז תרחיש תפיסתי – לקוח אומר לי הייתי פעיל בשבוע שעבר או במוצ"ש האחרון. אני אומר לו – אוקיי, היית פעיל במוצ"ש האחרון. איך הרגשת ממש רגע לפני שהיית פעיל? והם כל הזמן אומרים אותו הדבר – אני לא זוכר. בגלל שהם היו בשטח האפור. הם לא זוכרים. זהו אותו זמן, מרחב שעליו דיברנו מוקדם יותר. השטח האפור.
אוקיי, אז היית פעיל במוצ"ש. איך הרגשת בשבת בצהריים? שבת בצהריים הרגשתי די רע.
איך הרגשת בשבת בבוקר? די טוב. הרגשתי די טוב. אני זוכר שדיברתי עם החברים ובלה בלה בלה. אז אני יודע שהוא היה במצב עמידה על זכות (A).
אז עכשיו אנחנו יודעים שמשהו קרה בין שבת בצהריים לבין שבת בבוקר. אז מה קרה? והלקוח אין לו מושג. מכיוון שזה היה תת הכרתי. זה היה רגע של בושה שלא תועד.
ויש לנו את זה בוידאו. כשהלקוח מזהה את הרגע של בושה. ואתם רואים את רגע "אה-ה". הוא נזכר שמישהו אמר לי משהו, או עשה לי משהו, גרם לי לחוות את הנפילה.
אז תרפיה רפרטיבית מלמדת את האדם לשים לב לאותם רגעים. בגלל שאם אתה מטפל באותם הרגעים, וחוזר חזרה למצב עמידה על זכות (A), אתה לעולם לא צריך לדאוג לגבי ההומוסקסואליות.
כל מה שאתה צריך לדאוג לו זה הבושה. לכך אני מתכוון האויב שלך אינו ההומוסקסואליות. האויב שלך הוא הבושה.
בגלל שהומוסקסואליות היא פיצוי, זוהי אשליה נרקיסיסטית לטפל בבושה. בגלל שתזכרו, נרקיסיזם ובושה הולכים קדימה ואחורה. היסוד של נרקיסיזם הוא בושה. נרקיסיזם הוא ניסיון ילדותי לקבל חזרה הערכה שהלכה לאיבוד ברגע של בושה.
נרקיסיזם הוא הצד החיובי השקרי של העצמי. בושה היא הצד השלילי השקרי של העצמי. זהו השתקפות פנימית שלילית. נרקיסיזם הוא הצד השקרי החיובי. באיזו מידה שהשקרי החיובי הזה קיים.
יש נרקיסיזם לא מודע בהומוסקסואליות. בניגוד לטבע, לגוף שלי, אני אמצא פה אושר. זה הולך לעבוד בשבילי. ולא משנה כמה פעמים אני אחזור מכאן בהרגשה של שבירת אשליה, חסר שביעות רצון – עוד פעם אחת ואני אמצא את זה. התרבות טועה. הדת שלי טועה. זוהי אשליה נרקיסיסטית.
בואו נראה מהי בושה. בושה היא התפצלות בין העצמי לאחר ובין עצמי לעצמי. המושג מכונה "קשר כפול" (DB – Double Bind). קשר כפול הוא היצירה של רגעי הבושה. קשר כפול הוא אינטרקציות שמייצרות בושה.
קשר כפול הולך באופן הבא: מישהו עושה לך משהו. זה מייצר בתוכך הרגשה שלילית. וכשאתה מנסה לבטא את ההרגשה השלילית הזאת, התגובה השלילית הזאת, אותו מישהו ממשיך להגיב עם התקפה חוזרת ונישנת. ואתה מנסה לבטא את זה. ואז הוא ממשיך עם ההתקפה. עד שאתה פשוט נופל. אתה חסר אונים. אתה מתמוטט. וזה מתמוטט בתוך הגוף.
הלקוחות שלנו היו מבוישים בילדות. הם הושיטו יד, ניסו ליצור קשר עם ההורה. ההורה הגיב בצורה מסוימת שהייתה מכאיבה. הם ניסו לבטא את הכאב הזה. בשתי צורות אפשריות שהאנשים יכולים לבטא את הכאב: כעס או עצב. ואותו כעס או עצב היו נענשים.
אתה מעצבן את אמא. אתה מעצבן את המשפחה. אתה מערער על היציבות של המשפחה.
אז השיעור היה להתכבות. להתמוטט. לוותר על הכוח שלך.
עכשיו זה מאד מעניין. פרויד כתב על זה ב-1917. בוקר ומלנכוליה. 1917. והוא אמר... עכישו אנחנו נוגעים ברקע משפחתי. והוא לא דיבר על הורה-ילד. כשמישהו אוהב מישהו, ואותה אהבה אינה חוזרת. אותו בן אדם מאשים את עצמו. הוא מאשים את עצמו על אי קבלה של אהבה מהאחר.
אנחנו אומרים ללקוח כבר במפגש הראשון: הבעיה אינה ההומוסקסואליות שלך. הבעיה שלך היא הבושה שלך. אם תיקח את הבושה מחוץ לדרך, אתה תנוע הלאה לקרת הטרוסקסואליות. וזה די מהפכני ללקוח. הוא לא מבין את זה.
האויב הוא הבושה. הבושה היא מה שעוצר את הלקוח מלהתקדם קדימה. אם הייתם בהרצאה האחרונה, לסטר נתן דוגמה של לקוח שמצב יפה מאד, ואז הוא הולך ברחוב, הוא חווה משיכה מינית והוא מרגיש נורא לגבי עצמו. הוא מגיע לקבוצה. והוא מרגיש יצא ממנו האויר, מובס, מיואש. בגלל מה שהוא ראה. זה לא מה שהוא ראה הסיבה לייאוש שלו. ולא עירור שלו סיבה לייאוש שלו. זאת הפרשנות שהוא נתן לזה.
ואתם אתם עוקבים אחרי זה, או אני כישלון, מצבי לא יכול להשתפר, התרפיה הזאת לא עובדת, יהיו לי תמיד הרגשות הללו, תמיד אהיה הומו. זהו המצב מבוסס בושה.
במהלך העבודה עם הלקוח, אתה פוגשים בושה. וכשאתם פוגשים בושה יש אסטרטגיות שונות להיפטר ממנה. אנחנו הולכים לדבר על זה. תנו לי רק להראות לכם את זה.
בהתחלה יש לנו את "עמידה על הזכות" (A – Assertion). וזהו מצב נפשי שאנחנו רוצים שהלקוח שלנו יחיה בו. עמידה על הזכות פירושה שאני בהיר, אני במרכז, אני יודע מי אני, אני מרגיש נפלא, אני בשליטה על החיים שלי, אני מחובר לעצמי ואני מחובר עם אחרים. אם תרצו, לולאה כפולה, מוח ימין, מוח שמאל, אין קוbפליקט והוא מחובר לאחרים. זהו "עמידה על הזכות".
אם הוא נשאר ב-A, הוא לא יכול שיהיה לו משיכה הומוסקסואלית.
הוא יכול שיהיה לו מחשבה הומוסקסואלית, הוא עשוי לחשוב על זה, הוא יכול להניע את עצמו אם הוא ממש רוצה, אבל הומוסקסואליות היא לא הנושא כאן.
מה שמוציא אותו מזה זה משהו שמכונה בושה (S – Shame). והבושה היא האויב כאן. בושה זה כמישהו אומר לי או עושה לי משהו, זה גורם לי להרגיש מרוקן, יש התרסקות, הרגשה בתוף הגוף. ואנחנו מלמדים את הלקוח לשים לב לתגובות של הגוף שלו. מכיוון שהגוף הולך ללמד אותו מתי רגע של בושה קורה.
ואם הוא מרגיש רגע של בושה, זה לוקח אותו לשלב הבא – השטח האפור (GZ – Gray Zone). השטח האפור זה סוג של מצב הרוח. מאשר מצב נפשי. סיבה למה שטח אפור הוא מצב רוח ולא מצב נפשי היא בגלל שבמצב של שטח אפור העצמי נעדר. הוא איבד את עצמו.
השטח האפור זה "בלה", מת, מנותק, מיואש, מדוכא, חסר אונים, חסר תקווה. זהו מצב הרוח שבו הלקוחות שלנו נמצאים בו.
כשאני מתאר ללקוחות שלי את השטח האפור הם אומרים זה המקום שבו ביליתי את הילדות שלי. זהו המקום שבו אני חי. יש כאלו שאומרים זה המיקוד שלי. זהו השטח האפור. זאת האמת.
השטח האפור מוביל לפעילות הומוסקסואלית (HE – Homosexual Enactment). אלו הם מצבים עצמיים שאיתם אנחנו עובדים באופן בסיסי.
זה עניין פשוט סך הכל. כשמתארים אותם באופן סכמתי כזה. בגלל שאנחנו עוברים ממצב למצב לכאן ולכאן, בשני הכיוונים.
אז מה שאנחנו אומרים זה שהלקוח לא יכול לעבור ממצב של עמידה על הזכות (A) לפעילות הומוסקסואלית (HE), הוא צריך קודם כל להיות מבויש, אז הוא ההולך לשטח האפור, ואז הוא רוצה לפעול את זה החוצה.
וזה מאד מעניין. כי יש לכם לקוחות שבאים אליכם. הם נלחמים עם זה שנים. ואתם אומרים להם – האם שמתם לב שיש ימים, כמה ימים או אולי כמה שבועות, שבהם אין לכם איזשהי משיכה הומוסקסואלית? ויש פעמים אחרות שבהם זה נראה כמו עיסוק עיקרי. והם אומרים – כן. אז אני שואל – האם אתם יודעים מה זה משתנה. והם לעולם לא יודעים מה זה משתנה. בגלל שמדובר על מצבים עצמיים. כשהם פה (ב-A) – זה לא בעיה. וכשהם חיים כאן (ב-S או ב-GZ) הם כל הזמן נעים קדימה ואחורה עם זה.
בנוסף יש לנו מצב אחר שהוא יגון (G – Grieth). ואלו הם מצבים עצמיים. והלקוח לומר לגלות אותם. מרגע לרגע. באיזה מצב נפשי אני נמצא? איפה אני נמצא? ואופן שבו הוא הולך לענות את השאלה הזאת על ידי כניסה לגוף שלו. כי הגוף יספר לו.
אז תרחיש תפיסתי – לקוח אומר לי הייתי פעיל בשבוע שעבר או במוצ"ש האחרון. אני אומר לו – אוקיי, היית פעיל במוצ"ש האחרון. איך הרגשת ממש רגע לפני שהיית פעיל? והם כל הזמן אומרים אותו הדבר – אני לא זוכר. בגלל שהם היו בשטח האפור. הם לא זוכרים. זהו אותו זמן, מרחב שעליו דיברנו מוקדם יותר. השטח האפור.
אוקיי, אז היית פעיל במוצ"ש. איך הרגשת בשבת בצהריים? שבת בצהריים הרגשתי די רע.
איך הרגשת בשבת בבוקר? די טוב. הרגשתי די טוב. אני זוכר שדיברתי עם החברים ובלה בלה בלה. אז אני יודע שהוא היה במצב עמידה על זכות (A).
אז עכשיו אנחנו יודעים שמשהו קרה בין שבת בצהריים לבין שבת בבוקר. אז מה קרה? והלקוח אין לו מושג. מכיוון שזה היה תת הכרתי. זה היה רגע של בושה שלא תועד.
ויש לנו את זה בוידאו. כשהלקוח מזהה את הרגע של בושה. ואתם רואים את רגע "אה-ה". הוא נזכר שמישהו אמר לי משהו, או עשה לי משהו, גרם לי לחוות את הנפילה.
אז תרפיה רפרטיבית מלמדת את האדם לשים לב לאותם רגעים. בגלל שאם אתה מטפל באותם הרגעים, וחוזר חזרה למצב עמידה על זכות (A), אתה לעולם לא צריך לדאוג לגבי ההומוסקסואליות.
כל מה שאתה צריך לדאוג לו זה הבושה. לכך אני מתכוון האויב שלך אינו ההומוסקסואליות. האויב שלך הוא הבושה.
בגלל שהומוסקסואליות היא פיצוי, זוהי אשליה נרקיסיסטית לטפל בבושה. בגלל שתזכרו, נרקיסיזם ובושה הולכים קדימה ואחורה. היסוד של נרקיסיזם הוא בושה. נרקיסיזם הוא ניסיון ילדותי לקבל חזרה הערכה שהלכה לאיבוד ברגע של בושה.
נרקיסיזם הוא הצד החיובי השקרי של העצמי. בושה היא הצד השלילי השקרי של העצמי. זהו השתקפות פנימית שלילית. נרקיסיזם הוא הצד השקרי החיובי. באיזו מידה שהשקרי החיובי הזה קיים.
יש נרקיסיזם לא מודע בהומוסקסואליות. בניגוד לטבע, לגוף שלי, אני אמצא פה אושר. זה הולך לעבוד בשבילי. ולא משנה כמה פעמים אני אחזור מכאן בהרגשה של שבירת אשליה, חסר שביעות רצון – עוד פעם אחת ואני אמצא את זה. התרבות טועה. הדת שלי טועה. זוהי אשליה נרקיסיסטית.
בואו נראה מהי בושה. בושה היא התפצלות בין העצמי לאחר ובין עצמי לעצמי. המושג מכונה "קשר כפול" (DB – Double Bind). קשר כפול הוא היצירה של רגעי הבושה. קשר כפול הוא אינטרקציות שמייצרות בושה.
קשר כפול הולך באופן הבא: מישהו עושה לך משהו. זה מייצר בתוכך הרגשה שלילית. וכשאתה מנסה לבטא את ההרגשה השלילית הזאת, התגובה השלילית הזאת, אותו מישהו ממשיך להגיב עם התקפה חוזרת ונישנת. ואתה מנסה לבטא את זה. ואז הוא ממשיך עם ההתקפה. עד שאתה פשוט נופל. אתה חסר אונים. אתה מתמוטט. וזה מתמוטט בתוך הגוף.
הלקוחות שלנו היו מבוישים בילדות. הם הושיטו יד, ניסו ליצור קשר עם ההורה. ההורה הגיב בצורה מסוימת שהייתה מכאיבה. הם ניסו לבטא את הכאב הזה. בשתי צורות אפשריות שהאנשים יכולים לבטא את הכאב: כעס או עצב. ואותו כעס או עצב היו נענשים.
אתה מעצבן את אמא. אתה מעצבן את המשפחה. אתה מערער על היציבות של המשפחה.
אז השיעור היה להתכבות. להתמוטט. לוותר על הכוח שלך.
עכשיו זה מאד מעניין. פרויד כתב על זה ב-1917. בוקר ומלנכוליה. 1917. והוא אמר... עכישו אנחנו נוגעים ברקע משפחתי. והוא לא דיבר על הורה-ילד. כשמישהו אוהב מישהו, ואותה אהבה אינה חוזרת. אותו בן אדם מאשים את עצמו. הוא מאשים את עצמו על אי קבלה של אהבה מהאחר.
