יום ראשון, 25 במאי 2014

לצלול לעומק הנפש של הומו דתי ולצאת לחופשי

אני קורא כרגע את הפוסטים הישנים שלי ומתמלא בחמלה. כל כך הרבה רצון לשנות ושום כלי ממשי שאפשר את זה. כל כך הרבה אמונה בבורא, הצהרות שזה אפשרי, סיסמאות ותו לא. לוקח זמן לקבל את התשובות. ולהכיל אותן.

התלבטתי אם להשאיר את הפוסטים כמו שהם. הרגשתי בהם את הילד הקטן בפנים זועק הצילו! לא טוב לי פה! אני רוצה לצאת מהכלא הזה! לא רוצה להיות הומו! לא רוצה להיות הומו דתי! ועדיין..., הכל נשאר אז רק בגדר דיבורים.


המצב מתחיל להשתנות עכשיו. אחרי שנים רבות של הירהורים, מחשבות ותהיות. אולי בכל זאת כדאי להשאר כמו שאני. לקבל את הנטייה הטבעית להמשך לבנים. הרי אם כך כתוב בכוכבים, למה לי?!

ניסיתי. במשך שנה שלמה השתוללתי. נתתי דרור לכל התחושות ומהווים הכי עמוקים של ליבי. שכבתי עם כמה. ניסיתי ליזום מערכת יחסים עמוקה ומשמעותית. ו... נאדא.

זה לא עובד. תחושה מרכזית, כמו לשים את עצמך בהמתנה למשהו מאד נשגב ורצוי, ולא לקבל אותו. או גם אם זה קורה (יש פגישה מבטיחה וכד'), מהר מאד המצב מתהפך וחוזר לקדמותו. לכלום. לאכזבה. לחוסר וריקנות.

לא בשבילי.

המצב מתחיל להשתנות עכשיו. פתחתי את הספר של ניקולוסי, וכאילו אני קורא על עצמי. הוא מדבר על הרגשה עמוקה של חוסר אהבה והעדר הכרה ששורשיה בילדות המוקדמת. מדבר על אובדן אמוציונלי וניסיון לכפר עליו באמצעות לקיחת אחריות על בושה בלתי נמנעת - משהו לא בסדר איתי, אני לא בסדר. על הקושי להצטער וחיפוש מתמיד בלמלא את החלל עם זהות גברית חיצונית. במקום לצלול פנימה. ולגלות... שבפנים יש ילד שזקוק לתשומת לב ולכלים להתבגר. להכיר בגבריות שלו.

לי קשה להסתכל פנימה. קשה לראות את כל הנבוכות והחסרונות. העדר אהבה ואי קבלה עצמית כמו גבר. קשה מאד. לזהות את המקומות החלשים. את ה-nice guy  שמחפש לרצות את הסביבה. דורש אומץ ותעוזה לוותר עליו.

עם כל הקושי, לוקח נשימה עמוקה, ממשיך לקרוא ולעבוד על עצמי. מרגיש שהגיע זמן לצאת לחופשי. ברוך ה'.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה