למה חזרתי בתשובה?

כל פוסט שאני כותב מחייב אותי לבדוק עם עצמי 3 מצבים הבאים:

- מה הן הסיבות שאני כותב? כלומר, מאיפה אני בא ומהם המניעים שלי לכתיבה?

- מה קורה כרגע? מודעות לגבי המצב הנוכחי שלי. מה אני מרגיש? ואילו מחשבות עוברות לי כאן ועכשיו?

- לאן אני מכוון? לאיזו תוצאה רצויה אני שואף להגיע כתוצאה מהכתיבה?

בחכמת הקבלה, עבודה זאת מכונה 3 הקוים (ימין, שמאל ואמצע). והיא זאת שמאפשרת מצד אחד לשמור על מצב מאוזן עם עצמך. מצד שני, ליצור פריצות דרך קטנות המכוונות לעתיד הרצוי.

אז למה חזרתי בתשובה?

להיות כנה, אני לא יודע. הכל התחיל מסקרנות. איפשהו ברמה אינטואיטיבית ידעתי שפעם (כשאהיה גדול :-) אלמד קבלה. לכן כשהזדמן מזלי, החלטתי ללכת על זה. 

לא הצטערתי. למעשה, חיבור עם ספר הזהר וחכמת הקבלה הפך אותי לבן אדם שמח הרבה יותר מאשר הייתי קודם. החיים שלי הפכו ליותר שלמים ומאושרים. למדתי המון ואני ממשיך ללמוד.

חכמת הקבלה העניקה לי בסיס איתן ויציב להבנה שלי את עצמי, את המציאות הסובבת אותי וענתה להמון שאלות ששאלתי את עצמי. איכשהו הפאזל של החיים התחבר לי לתמונה אחת שלמה. למרות שהבסיס של החכמה מעודדת שאלת שאלות (להבדיל מהדת), הקבלה נתנה מענה כנה, ישיר ואמיתי לשאלות ששאלתי את עצמי. במילים אחרות זה היה ועדיין ממשיך להיות מסע מדהים ומרתק של הרחבת הדעת.

מי אני? מה אני רוצה? מאיפה אני בא? מה באמת טוב לי? ומה התכלית של הכל? אילו שאלות ששאלתי את עצמי כל  הזמן, במודע או לא במודע, לאורך החיים.

החכמים אומרים שחכמת הקבלה היא ריפוי של הדור. רשב"י מצהיר שבזכות ספר הזהר יצאו ישראל מהגלות. אני גם מאמין, שחכמת הקבלה יכולה לתת מענה לשאלות שאני בתור הומו דתי שואל את עצמי. שאלות כואבות, נוקבות ולא מתירות מנוח.

למה? איך זה קרה שנבראתי כך? ומה אהיה איתי?

להבדיל מהמסורת ששוזרת את הדרך הרוחנית של אנשים סביב הווי דתי של קיום מצוות מתוך כוונה (מוטעת בעליל, לדעתי) "כי ככה הבורא ציווה", הקבלה מעודדת שאלת שאלות ויציאה למסע חיפוש עצמי, פנימי ועמוק, אחרי התשובות.

החדשות הטובות הן - שיש תשובות. האתגר הגדול אמנם הוא לשאול את השאלות הנכונות. ולהיות מספיק פתוח לשמוע תשובות, שלעתים לא נעים לך לקבל.

זה, למעשה, מה שהלהיב אותי להתחיל ולהמשיך בדרך של חזרה בתשובה. המסע. החקירה פנימה. התעוזה שזה דורש. למרות שידעתי שאולי, בשלב מסוים של הדרך, אחת הבחירות שלי תהיה ויתור על הומוסקסואליות שלי. לבן אדם שנאבק עם עצמו רב שנות חייו, ולמרות הכל, הצליח לצאת מהארון - זאת לא הייתה הנחה מובנת מאליה. הנחתי לדברים לקרות וכמו שאומרים, זרמתי למרות החיבור החזק והעמוק שלי להיותי הומו.

למרות שאני מכנה את בלוג שלי הומו דתי, אפשר להגיד שהחיפוש שלי הוא יותר רוחני, מאשר דתי. תורה ומצוות הן רק כלי (כלי עוצמתי, חשוב ויקר בפני עצמו) לחיפוש הזה, אבל רק כלי, אמצעי, ולא המטרה.