לאחרונה, אני משתתף המון בדיונים של פורום הומואיים דתיים של תפוז.
בגלל הדעה הנחרצת שלי בעניין, לא פעם אני פוגש תהייה מצד האחרים, שאני מדבר ממקום הומופובי או אפילו אוטו-הומופובי.
כמו שכתבתי לא פעם על עצמי, במקרה שלי מדובר על 100% נטייה מינית לגברים. כל חיי השתוקקתי לזה כל כך וטיפחתי את הנטייה המינית שלי, שהיום קשה מאד להתעלם מזה. בגיל 17 יצאתי מהארון ולקרת אמצע שנות העשרים שלי חייתי את חיי לגמרי מחוץ לו. היום, למרות הבחירה המחודשת שלי שאני עושה עם עצמי בעשור האחרון, אחרי שחזרתי בתשובה, עדיין הרצון שלי להיות עם גברים הוא חזק מאד.
אגב אני לא מתעלם ממנו. ואפילו נותן לו ביטוי. למה? כי אני לא מאמין בהכחשה. אני בוחר לקבל את עצמי כמו שאני. יחד עם זאת אני לא מתעלם מהעובדה שיום אחד בהיר, בצורה לא צפויה, אני יכול למצוא את עצמי נמשך לאישה ומקים בית נאמן בישראל. למה? כי ככה אני בוחר.
למעשה, אם אני מסתכל על החיים שלי לפני חזרה בתשובה, הדבר הטוב ביותר שעשיתי עם עצמי, ברגע שהייתה הזדמנות כזאת (אגב חיכית לה לא מעט שנים. לכן אני מכיר היטב את התסכול הבלתי נסבל של להיות בפנים), זה היה לצאת מהארון. זה לימד אותי המון על עצמי, על אנשים והיחסים שלי איתם. למדתי להיות יותר סובלני ומבין את האחר.
יחד עם זאת, היום אני פשוט לא עושה מזה עניין. ופה הנקודה שרציתי להעביר בפוסט הזה.
בעיניי, יש שני סוגים של הומואים.
סוג הומו ראשון - הומו שמקבל את עצמו. סוג הומו שני - הומו שחי בהכחשה.
שני סוגים של הומואים יש להם נטייה מינית באותה מידה אבל משהו ברמה הפסיכולוגית אצלם שונה. לכן ההתייחסות שלהם לדרך שהם רוצים לעבור עם עצמם צריכה להיות גם שונה.
הומו שמקבל את עצמו - זה בן אדם שהשלים עם הנטייה המינית שלו. הוא לא עושה מזה עניין גדול. הוא חיי את חייו לפי עקרונות שלו וכמו שאומרים "לא דופק חשבון". הנטייה המינית שלא אינה מהווה עבורו חשיבות. למעשה זה דומה לחווית הקנייה של "ידיעות" במכולת השכונתית. אם יש עיתון - סבבה. אם לא - אני יכול להעדיף על פניו עתון אחר או אפילו להסתדר בלעדיו.
לעומתו, הומו שחי בהכחשה ולא מקבל את הנטייה המינית שלו - חיי בתוך חוויה שונה לגמרי. הבסיס של האוריינציה המינית שלו מנהל אותו במקום שהוא ינהל אותה. הוא עושה מזה עניין. במקרים מסוימים הוא עשוי להעלב. לפעמים להפגע מזה שמישהו דיבר לא יפה או הזכיר מילה "הומו". למעשה, זה כל כך חשוב לו, שכל המהות העצמית שלו הופכת להיות הומו. עד שהוא לא מבדיל בין העצמי שלו לבין הנטייה המינית שלו.
הנטיה המינית ≠ אני / עצמי
נטייה מינית כמו כל תכונה אחרת בבן אדם - היא רק תכונה. היא אולי עשויה לתאר ולשייך לבן אדם מאפיינים מסוימים המתלווים לכך, אבל הנטיה המינית ≠ אני / עצמי.
אם נחקור קצת יותר לעומק, הומו מהסוג השני פועל מתוך פחד וחרדה. וזה בדיוק הפחד שלוכד אותו בתוך לופים חוזרים ונשנים של אגו, מה שבשורה תחתונה משאיר אותו עם מבט צר מאד על החיים, מחוסר אמונה ונטול שליטה לשינוי עצמי אי פעם.
לכן, אם אתה מחפש שינוי לטובה בחיים שלך (מה שזה לא אומר עבורך ספציפית בשלב הזה בחיים) קבלה עצמית היא המפתח לכך. אי אפשר לדחות או להכחיש את הנטייה המינית. אחרי הכל מדובר על מתנה, בצורה של מסר או שיעור שקב"ה מעביר לנו דרך ההתמודדות שלו עם הנטייה המינית שלנו. אנחנו לא נולדנו הומואים סתם ככה. יש סיבה לדבר. אמנם, כדי לגלות אותה, זה מצריך מהאדם לצאת למסע של גילוי עצמי אמיץ שבו יהיה מוכן להתנסויות חדשות, צמיחה והעצמה אישית הן מבחינה רצונית והם מבחינה אמונית כבן אדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה